פלאפון תקשורת בע"מ נ' בשן

החלטה

עניינה של התביעה שלפניי באי תשלום תשלומים עבור שירותים בסך 2075.6 ₪ שקיבלה הנתבעת מן התובעת ע"פ הסכם שנכרת בין השתיים.

הנתבעת הגישה התנגדות באיחור. בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל הועבר הדיון בהתנגדות ובבקשה להארכת המועד להגשתה אל בימ"ש זה. בתצהיר התומך בכתב ההתנגדות ציינה הנתבעת כי בעת שמכשיר הטלפון שלה התקלקל היא פנתה אל התובעת על מנת לתקנו. לדבריה נאמר לה כי יינתן לה מכשיר טלפון חילופי אך למעשה הוחתמה הנתבעת על ידי נציגי התובעת על הסכם חדש. הנתבעת נוכחה כי יש לה הוראות קבע לתשלום עבור 2 מכשירי טלפון, למרות שלטענתה לא עשתה שימוש במכשיר. לאחר שפנתה הנתבעת, לטענתה, אל התובעת נאמר לה כי היא תזוכה אולם בפועל אולם לא זו בלבד שהיא לא זוכתה אלא שלדבריה חייבת לה התובעת "אלפי שקלים". עוד מוסיפה הנתבעת ומציינת כי מצבה הכלכלי והנפשי קשים.

דיון והכרעה

לא בכדי לא צוין בסקירת טיעוני הנתבעת כל נימוק להצדקת האיחור בהגשת ההתנגדות. הנתבעת לא ציינה שמץ של הסבר לאיחור בהגשת התנגדותה באיחור. בהיעדר כל נימוק, ולו גם דחוק וקלוש, להצדקת האיחור ברי כי לא ניתן להיעתר לבקשה ולהאריך לנתבעת את המועד להגשת ההתנגדות. זאת, גם בהנחה וסיכויי התנגדותה טובים הם וכפי שיפורט להלן, לא כך הוא לטעמי.

ולגופו של עניין: מנספחי כתב התביעה עולה כי בין הצדדים הייתה התקשרות לרכישת מכשיר מסוג "נוקיה" במסלול מסוים על ידי הנתבעת. הנתבעת מודה כי חתמה על הסכם ההתקשרות אולם לדבריה היה הדבר מבלי שמשקפי הראיה שלה היו עימה. דין טענה זו להידחות משני טעמים:

ראשית, הלכה היא כי החותם על מסמך לא יוכל להישמע בטענה כי לא הבין על מה חתם ובמה התחייב. ((ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5) 365).

ייתכן וניתן היה לסייג את ההלכה האמורה לסיטואציה בה מונע החותם – שאינו מבין על מה הוא חותם – לחתום על מסמך השונה מהותית מזה שנאמר לו כי הוא חותם עליו. לא כך הוא בענייננו. הנתבעת אינה טוענת כי נאמר לה כי היא חותמת על מסמך שונה במהותו מזה עליו חתמה . לפיכך, ובנפול טענת האפסות, היא נתפסת על חתימתה.

שנית, הנתבעת אינה טוענת כעניין שבעובדה כי ביטלה את ההתקשרות ביחס להסכם עליו חתמה עם התובעת. ברי כי אם הבחינה הנתבעת כי חשבונה מחויב בכפל עבור שני מכשירים היה עליה לברר את העניין ולפעול לביטול ההתקשרות שיסודה בטעות או לחילופין להודיע לתובעת כי ההסכם בטל. אין טענה כי כך נעשה והתשלומים המשיכו לרדת מחשבונה של הנתבעת. בנסיבות האמורות לא ניתן לקבל את הטענה כי יש לבטל את ההסכם גם לא מחמת טעות או הטעיה ובוודאי שאין מקום להורות על השבה או קיזוז סכומים שנטען ששולמו ביתר ולו מן הטעם כי הנתבעת כלל לא פירטה בתצהירה אילו סכומים שילמה לתובעת ביתר, לשיטתה, וככאלה טעונים השבה.

לאור האמור ניתן לקבוע כי סיכויי הגנתה של הנתבעת מוטלים בספק, אם לנקוט לשון המעטה. נוכח היעדר כל טעם לאיחור ונוכח דלות סיכויי ההגנה לגופם לא מצאתי כי התקיים בענייננו "טעם מיוחד" כנדרש לצורך הארכת המועד להגשת ההתנגדות ודין בקשה זו להידחות. מעבר לנדרש, וכפי שצוין לעיל, לא מצאתי גם כי טענת הנתבעת בדבר החתמתה על הסכם אחר מזה שאליו כיוונה לחתום מעמידה לה הגנה ולו בדוחק בהליך זה.

הבקשה להארכת המועד ועימה גם ההתנגדות נדחים. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.

בנסיבות העניין ונוכח מצבה הכלכלי והנפשי הקשה של הנתבעת כמפורט בתצהירה אמנע מלעשות צו להוצאות בהליך זה.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ב, 23 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: